הספר בדם לבי מזמין את הקורא להצצה נדירה אל ה"לפני ולפנים" של מלאכת הרבנות הצבאית, כפי שחווה אותה מי שעמד בראשה, הרב הצבאי הראשי הרביעי של צה"ל – הרב ישראל וייס.

האינתיפאדה השנייה פרצה בשבוע שבו מונה המחבר לרב צבאי ראשי, מלחמת לבנון השנייה סימנה את תום כהונתו.

בצד פעולות שההסכמה הציבורית עליהן היא רחבה (טיפול מתקדם ומדעי בזיהוי חללים, מאבק בתאונות דרכים, העמקת ערכי רוח הלחימה של צה"ל) נוגע בדם לבי בנושאים קשים שעוררו ברובם מחלוקות: חטופי לבנון והעסקה לשחרור גופותיהם, חליטת מותם של נעדרי סולטן יעקב, קבורת חיילים שאינם יהודים, פתיחת הגיור לכל חייל שאינו יהודי ומוכן לקבל על עצמו את דרישות היהדות, ובעיקר – פרשת העמדה שנקט הרב וייס במהלך ההתנתקות.

תא"ל הרב ישראל וייס, חניך הזרם הדתי-לאומי, עבר במהלך שלושים שנות שירותו בצה"ל את כל מדרג היחידות והתפקידים של רב צבאי: רב גדודי, רב חטיבתי, רב אוגדתי, סגן הרב של פיקוד המרכז, רב זרוע היבשה, ומשם נלקח לכהן כרב הראשי לצה"ל.