שמונת השרצים / זהר עמר
הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצֶב לְמִינֵהוּ וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת
בתורה נזכרים "שמונת השרצים" (ויקרא יא כט-ל), שנבדלים משאר בעלי החיים הטמאים בדינים שונים.
מחקר זה סוקר את רוב התרגומים והפירושים החשובים שניתנו לזיהוי שמונת השרצים במרוצת הדורות:
החל במסורות הזיהוי הקדומות ביותר ופרשני ימי הביניים וכלה בחוקרים המודרניים בעת החדשה.
הזיהוי מתבסס גם על התאמה של תכונותיהם האנטומיות וההתנהגותיות של יצורים אלה, כפי שהן מתוארות במקורות.
מן המחקר עולה שמדובר בקבוצה בעלת זואולוגיים משותפים: חולייתנים מאפיינים יבשתיים ("הַשּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ")
ממחלקת היונקים או הזוחלים, בעלי רגליים קצרות שתנועת גופם סמוכה לקרקע והם אינם ארסיים.
למאפיינים אלה הסבר רעיוני הקשור לתפיסת הקדושה והטומאה ביהדות.