אמירת תהילים - מאגרות ושיחות אדמור"י חב"ד במעלת אמירת תהילים
מעט מן הספר:
כשהגיע הזמן לדרשתו של המגיד, התאספו כל תושבי העיירה לבית המדרש, המגיד עלה על הבימה והתחיל במשנה באבות:
"שבעה מיני פורענויות באין לעולם", ותרגם את המילים לאידיש מדוברת שכולם הבינו והתייפחו בבכי רב.
המגיד דיבר בקול רם, יבש ומרוגז, וייסר את הקהל שאינם חרדים כראוי, והקב"ה יעניש אותם, בתחילה ברעב, תבואות השדה והירקות ייבלו, ואחר כך יעניש השם יתברך את ביתם.
קהל השומעים פרץ בבכי מר. אנשים ונשים, זקנים וצעירים, זלגו עיניהם דמעות מרות, והמגיד ממשיך בדברי המוסר שלו,
שהקב"ה יעניש אותם חס ושלום גם בדם, בתחילה את ילדיהם ואחר כך את ההורים, שיהיו חס ושלום אלמנות ויתומים, כמו שהיה - לא עלינו - בגזירות ת"ח ות"ט.
בשמעם דברים אלה, פרצה צעקת כאב מפי כל הנאספים, רבים מהם התעלפו והרעש גבר מרגע לרגע.
בתוך כך נכנס מורנו הבעל שם טוב נ"ע לבית המדרש, ובראותו את הבכיות והצעקות ובהיוודע לו כל מה שאמר המגיד, נגע ללבו צערם העמוק של תושבי
העיירה. מורנו הבעל שם טוב נ"ע עמד על אחד השולחנות ופנה אל המגיד בקול רם:..... (ההמשך בתוך הספר)