המרד הגדול - מצעד האיוולת או סוד קיום? / ד"ר מיכאל בן ארי
"הפגיעה במקדש, נגעה לכל יהודי באשר הוא. גם אם היה יהודי למחצה לשליש או לרביע. חוקרים ובעלי דעה,
הנטועים בתרבות המערבית החומרנית הרואים במחויבות דתית ולאומית פשע ובערות, לעולם לא יבינו זאת.
הם מעדיפים לראות במחוללי המרד, קומץ קנאים בריונים שסחף את העם להרפתקת המרד.
אך העובדות מלמדות; לא מדובר ב'קומץ קנאים', מדובר בתגובה סוחפת של הישוב היהודי על כל מרכיביו,
זקנים וצעירים, אלו המעורבים בתרבות העולם וגם אגריפס שחייו היו תלויים בקיסר".
"שריפת מחסני המזון, נועדה להוציא את הלוחמים להסתערות על מחנות הלגיון, לזרוע אימה אצל האויב, כפי שאכן התרחש.
עליהם להתמקד בחיסול מכונות המלחמה להעז לצאת אל האויב ולהבעיר את המכונות שלו באש, שאם לא כן תובקע החומה ותושמד העיר.
תיאורי הרעב הם נוראים, אך זוועת הרצח הרומי של המונים הנשארים פאסיביים וממתינים להיטבח כשהם שבעים ומדושני עונג, חמורה הרבה יותר".
"אך לפני שיוספוס הוציא מילה מפיו עלה קולו של שמעון: "בוגד שפל, שמך ייזכר לדראון כמי שמכר את עמו ומקדשו, בבוגדנות עלובה".
על פניו של יוספוס התפשט חיוך, ובשקט שהשתרר פתאום נשמעה תשובתו: "הזיכרון שייך למי שיכתוב את ההיסטוריה".
שמעון השפיל את מבטו. הוא ידע, שבזמן שיוספוס יישב ויכתוב בנחת את אירועי המלחמה, לא יהיה מי שיעמוד מנגד ויספר את סיפור גבורתם.
בבור קברו של שמעון בר גיורא ובבור כלאו של יוחנן בן לוי מגוש חלב, נקבר סיפורם של לוחמי החירות. סיפורם מעתה,
נתון לחסדו המפוקפק של הגדול בבוגדים שקם לעם היהודי. במשיכת קולמוס הוא ישחיר את שמם לדראון עולם ויפאר
את שמו של מפקד בכיר, שבגד וחצה את הקווים בשעת מלחמה. כשהוא סמוך ובטחו שגרסתו לאירועי המרד, יחידאית".
על הספר:
הספר עוסק במרד הגדול שפרץ בשנת 66 לספירה, ומתייחס באופן מחקרי וחדשני, לגבי שאלות יסוד הכרוכים במהלך המרד והנסיבות לפריצתו:
כיצד נולדת תודעת החרות; לוחמי המרד היו רוצחים ושודדים או לוחמים נאמנים עזי לב; בזכות מה קיבל יוסף בן מתתיהו את
השם של המשפחה הקיסרית; מה התפקיד של האוכל בעיר נצורה; לאן חתרו שורפי האסמים; מי היו השותפים למרד;
על מה יהודים היו מוכנים למות; דרכו של מי הצילה את עם ישראל של המורדים או של ריב"ז; ועוד ועוד.