רבקה וולבה לבית גרודזינסקי נולדה בסלובודקה, בפרברי העיר קובנה שבליטא. סבה ואביה היו מראשי ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה. בהיותה כבת שבע נפטרה אמה והיא נותרה עם אביה ושבעת אחיה. האב רצה לעלות לארץ, אך במצוות רבו נותר בליטא על מנת להנהיג את הישיבה. בגיל 16 נאלצה רבקה להפסיק את לימודיה, בגימנסיה "יבנה", כדי לנהל את משק הבית. כשנה לאחר מכן פלשו הרוסים לליטא וכעבור עוד שנה, בשנת 1941, כבשו אותה הנאצים. כמה ימים לאחר הכיבוש, ולאחר שניסו לברוח, עדים בני המשפחה לרצח המוני שנערך בסלובודקה ובו נרצחו כ- 800 יהודים. הם ניצלים בגלל הכבוד שרחשו הגויים לאביה של רבקה. כעבור כמה ימים פורצים לביתם פרטיזנים אוקראינים ולוקחים עמם 13 גברים, ביניהם אחיה של רבקה והרב אלחנן וסרמן. עוד באותו היום נרצחו כולם, הי"ד. לאחר כמה שבועות מצטווית המשפחה לעבור למקום אחר בסלובודקה שבו מוקם הגטו. הם שוהים בגטו עד לחיסולו בשנת 1944 ועדים ל"אקציות" רבות שבהן נרצחים מרבית יושבי הגטו, כולל כמה מאחיה של רבקה. בעת חיסול הגטו נפרדים בני המשפחה. האב החולני סופג מכה חזקה ברגלו ונלקח לבית החולים, שם נרצח. רבקה נתפסת במחבוא ונשלחת למחנה הריכוז שטוטהוף. במחנה היא מתיידדת עם נערה בשם טכה, והן נשארות יחד עד סוף המלחמה. משטוטהוף הן יוצאות לעבודה קשה במחנות שונים באיזור. לאחר כחצי שנה הן מוחזרות לשטוטהוף. במחנה פורצת מגפת טיפוס ורבקה נחלצת לסייע לאחיות בצריף החולים. לקראת סוף המלחמה מועלות כל האסירות לאנייה המפליגה לים הבלטי. חיל האוויר הבריטי מפציץ את האנייה והיא עולה באש. אנייה גרמנית מגיעה ומצילה אותן. הן מגיעות לנמל העיר קיל שבגרמניה ושם מסתיימת המלחמה.
לאחר המלחמה נשלחת רבקה, עם בנות נוספות, להחלמה בשוודיה. לאחר החלמתה היא מצטרפת כמורה לבית ספר "בית יעקב" שהוקם עבור הניצולות, בעיר לידינגה שבשוודיה. לאחר כמה חודשים עולה רבקה לארץ ומקימה כאן את ביתה.
החלק השני של הספר עוסק בסיפוריהן של נשים שלמדו בנעוריהן במוסד שהוקם עבור הניצולות בלידינגה שבשוודיה. המוסד הוקם ונוהל על ידי הרב והרבנית יעקובזון משטוקהולם.

 

245 עמ'. נלקח מאתר ( http://zachor.michlala.edu/site/index.asp)