ר' מנחם מנשה (ה'תרנ"ג 1892 — י"ב באלול ה'תשכ"ח; 5 בספטמבר 1968). היה מייסד הארגון "חברת אהבת חיים" ומחבר הספר המפורסם על התורה "אהבת חיים", הכולל פירושים, מעשיות, אגדות והלכות. הספר הופץ בכל חלקי ארץ.
נולד בקאייק שליד ברוסא בטורקיה, בנו של רבי יעקב מנשה. אביו נפטר כשהיה בן 10 ומנשה נותר עם אמו וארבעת אחיו. למד אצל חכמי ברוסא ובהמשך עבר לאיסטנבול ולמד תורה וקבלה מרבני העיר, במקביל לעבודות זמניות כדי להתפרנס. היה חבר בחברת מזהירי שבת שיצאו מדי ערב שבת להזהיר את בעלי החנויות על סגירתן בזמן לקראת כניסת השבת. למד אצל חבריו ותלמידיו של רבי יצחק אקריש (מחבר הספר "קריית ארבע"), ואצל רבי שלמה אליעזר אלפנדרי.
בגיל 18 נישא לאסתר חרז, בת למשפחת נדבנים מאדריאנופולי, שהייתה יתומה ומבוגרת ממנו בשנתיים. בגיל 20 גויס לצבא העות'מאני והשתתף במלחמת העולם הראשונה. בשנת תרע"ח עלה לארץ ישראל עם אשתו ובנו, באמצעות עגלה שהביאה אותם לגבול לבנון. המשפחה התיישבה בירושלים, בשכונת בית ישראל.
לאורך השנים עבד חכם מנחם מנשה לפרנסתו כפחח. בשנת ה'תר"צ-1930 הקים את "חברת אהבת חיים", שעסקה בלימוד והפצת תורה ואיסוף כספים לעזרה לנזקקים. בשנת 1936 יצא לאור ספרו "אהבת חיים" על התורה הכולל פירושים, מעשיות, אגדות והלכות.

300 עמ'.