מנורת זהב המבואר על התורה - PU דמוי עור פורמט קטן / צבע חום
לרבינו זושא מאניפולי זיע"א / עוז והדר [גודל: 12*17 ס"מ]
* מנורת זהב המבואר להרה"ק רבי משולם זוסיא מהאניפולי זיע"א. אור חדש על מנורת הזהב: ילקוט חדש נרחב ומקיף
מתורתו של הרה"ק זיע"א שלא היה כמותו במהדורה חדשה ומבוארת, ביאור נרחב להבנת דבריו, השלמות,
הערות וציונים, נערך מחדש ונוקד בניקוד מלא עם כותרות משנה, מפתחות המקורות ומפתח ענינים. בגודל כיס ובכריכה דמוי עור מהודרת.
* רבי משולם זושא מאניפולי או זוסיא מאניפולי (מכונה גם "הרבי ר' זושא", תחילת המאה ה-18 - ב' בשבט ה'תק"ס 28 בינואר 1800),
אחיו של רבי אלימלך מליז'נסק ותלמידו של המגיד ממזריטש, ממייסדי תנועת החסידות.
נולד בתחילת המאה ה-18 לאליעזר ליפא. תאריך לידתו המדויק אינו ידוע ואין מידע רב על ראשית חייו. בצעירותו עסק בעיקר בלימוד קבלה.
נהג לצאת עם אחיו, הרב אלימלך, למסעות נדודים ("גלות"). על פי המנהג, היו ה"גולים" יוצאים בלי כסף ובלי אוכל למשך זמן רב.
עוד נהגו שלא לישון באותו מקום יותר מלילה אחד. במסעותיהם פגשו האחים את המגיד ממזריטש, והיו לתלמידיו המובהקים.
רבי זושא נתמנה לאדמו"ר בעיירה אניפולי. בין תלמידי המגיד הפך רבי זושא לסמל של תמימות, ענווה וטוב לב.
על כך כותב הרב יהודה לייב מימון בספרו "שרי המאה": "הרים לא עקר בפילפולו, פילים לא חיבר בקופא דמחטא,
ספרים לא חיבר, שאלות ותשובות ופסקי הלכה לא ערך, אבל הוא היה צדיק תמים, חסיד ועניו, ואת עמו אהב אהבה בלי מיצרים".
רבי זושא חי בדוחק רב. נהג ללמוד ליד האח על רצפת בית המדרש. מסופר כי רבים מהאנשים ששמעו את שמו ובאו מרחוק
להיוועץ בו הופתעו מבגדיו הבלויים ומצורת חייו הפשוטה. לפי סיפור נודע, כשבאו האחים רבי שמעלקה מניקלשבורג ורבי פנחס הורוביץ
אל המגיד ושאלו איך אפשר לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה (כמובא במשנה האחרונה במסכת ברכות), הפנה אותם לרבי זושא.
הם מצאו אותו מאחורי התנור ואמרו לו שהמגיד שלח אותם. ענה להם: כנראה שלא שמעתם נכון, אינני יכול להסביר לכם זאת מכיוון שמעולם לא היה לי רע‏.
הוא נהג לדבר על עצמו בגוף שלישי, "זושא אומר". נימק זאת בכך שרק הקב"ה יכול לומר אני, כלשון הדיבר הראשון מעשרת הדיברות "אנוכי ה' אלוקיך".
אמרתו הידועה: "אם ישאלו אותי בשמים למה לא הייתי אלימלך (אחיו) - אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זוסיא - יסתתמו טענותי".
בסיפורי חסידים מוצג רבי זושא כמי שהחזיר אלפים בתשובה על ידי שהוכיח אותם בצורה מתוחכמת, כאשר היה מתוודה כביכול על חטאיו שלו
ליד אדם שבאמת חטא אותם חטאים, ובעקבות כך היו בני שיחו חוזרים בתשובה.
מסופר כי בעל התניא, שקיבל ממנו הסכמה על ספרו, אמר עליו: "עבודתו הייתה ביראה עילאה כל כך,
עד שגם בהיכל היראה הייתה יראתו לפלא"‏. נודע באהבת-ישראל שלו ופעל רבות לפדיון שבויים.