עבודת הקודש (מראות אלוקים) - חלק היחוד / למקובל הקדמון רבי מאיר אבן גבאי
רבי מאיר בן יחזקאל אבן גבאי, מכונה ר' מאיר ן' גבאי (ה'רמ"א (1480) - ה'ש' (1540) לערך), היה מחשובי המקובלים בתקופת גירוש ספרד.
מחבר ספרי קבלה חשובים, ביניהם "עבודת הקודש" ו"דרך אמונה". מעט ידוע על חייו.
ספרו השלישי והעיקרי הוא 'עבודת הקודש', בו פורס את הדוקטרינה המלאה של תורת הקבלה. את דבריו בעניין זה חילק לארבעה נושאים עיקריים:
אחדות ה', עבודת ה' המוטלת על האדם, מטרת קיומו של האדם ביקום וביאור על היבטים אזוטריים בתורה (בו מתמקד רבות בתיאורי מעשה בראשית המצויים בספר בראשית).
יצירה חשובה זו חוברה על-ידו בין השנים 1523-1531‏, והיא מהווה ככל הנראה את הסיכום המקיף ביותר
של תורת הקבלה שקדמה למקובלי צפת, והוא נחשב עד היום כאחד הספרים הפופולריים על הקבלה.
בספר 'עבודת הקודש' מרבה הוא להתפלמס עם קודמיו בתורת הקבלה, ביניהם ר' עזריאל מגירונה ור' שם טוב ביבאגו.
נדפס לראשונה ב-1566-1568 תחת השם "מראות אלוקים", דבר המתיישב יפה עם כך שאבן גבאי היה אחד התומכים המובילים בדעה כי הספירות הן מהות האלוהות. (ויקיפדיה).