רחש ליבי - הערות וביאורים על ספר תומר דבורה להרמ"ק / הרב יואל חנן ונגר
"הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּתְדַמֶּה לְקוֹנוֹ וְאָז יִהְיֶה בְּסוֹד הַצוּרָה הָעֶלְיוֹנָה".
הרבה עמדו על כוונתו במה שכתב רָאוּי ולא כתב חייב או מצוה, דכתיב (דברים כח - ט) "והלכת בדרכיו".
ויש שכתבו שכוונתו שהוא ראוי אף קודם מתן תורה, כלומר אף בלי ציווי, וכיו"ב. ועדיין לא נחה דעתי בזה שהרי עם כל זה היה לו להזכיר גם המצוה.
ונראה שבאמת כל דבריו כאן הם למעלה מן החיוב, ולזה כיוון במה שכתב וְאָז יִהְיֶה בְּסוֹד הַצוּרָה הָעֶלְיוֹנָה,
כלומר, שהיא מדרגה גבוהה של סוד ולא נכללה במצוה של והלכת בדרכיו".
וז"ל הרמב"ם (הל' דעות א - ה,ו), ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה נקרא חסיד וכו',
וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהן מדרך האמצעית כנגד שתי הקצוות וכו', וזהו לפנים משורת הדין.
ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר והלכת בדרכיו, עכ״לב.
דהיינו שמצות והלכת בדרכיו מחייבת רק הליכה בדרכים הבינוניים, וע״כ נראה לכאורה דכל הספר תומר דבורה הוא בגדר חסיד ולמעלה,
וע"כ שפיר כתב ראוי, דבאמת אינו חיוב או מצרה.