שמו יוסף - על הש"ס ודרושים לבר מצוה ועל תנ"ך / לכמוהר"ר רבי יוסף בן וואליד זיע"א
הרב יוסף בן וואליד (סביב ה'תק"ץ, 1830 - ב' תמוז ה'תרס"ו, 1906) היה פוסק הלכה בולט ודיין בעיר אוראן שבאלג'יריה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
נולד בתטואן לאביו רבי יצחק, רבה של העיר. נשא את ריקא בת רבי ברוך לעסרי, אך לא זכה לילדים. בשנת ה'תר"ל, לאחר מות אביו הרב יצחק, נדד לעיר אוראן. למד אצל אביו רבי יצחק ואצל רבו הרב שמואל ברג'ילון. למד בישיבת 'וזאת ליהודה' שנתמכה ע"י הגביר הרב יהודה חסאן. החל משנת ה'תר"ס, למד שם חברותא יחד עם הרב דוד הכהן סקלי. סירב להתפרנס מהרבנות, ולפרנסתו עבד כסוחר. עם זאת, השתתף תדיר בדיוני ההלכה שהתקיימו בין דייני העיר. בין הרבנים שהתכתב עמהם, יש למנות את הרב חיים בלייח רבה של תלמסאן, הרב אברהם אנקווה רבה של אלמעסכר, והרב מרדכי בן ג'ו רבה של טנג'יר.
בלימודו כתב חידושים על התנ"ך, על התלמוד, ופסקי הלכה העוסקים בארבעת חלקי השולחן ערוך. מכתביו עולה, שהחל לכתוב את חידושיו משנת ה'תר"י לכל הפחות. כשנה לאחר פטירתו, יצא ספרו 'שמו יוסף' המכרז את כתביו, ביוזמתה של אשתו. הספר זכה להסכמות מרבני ירושלים ומרבני צפון אפריקה. הספר נדפס במהדורה שניה ע"י הרב שלמה דיין, ופעם שלישית במהדורה חלקית, ע"י איחוד יהודי טיטואן. (ויקיפדיה)